יחידת לימוד 
הבקע כגבול שלום 
עיצוב ועריכה: איילה צור 

הסכם השלום עם ירדן
בשנת 1994 נחתם הסכם השלום בין שתי המדינות ראש הממשלה דאז יצחק רבין ז"ל, והמלך חוסיין במעמד של נשיא ארה"ב ביל קלינטון. ההסכם נחתם במסוף הערבה בגבול שבין ישראל וירדן. מעבר לרצון לקיים דיאלוג ולשמור על שכנות טובה, הסכם השלום יצר הזדמנויות לשיתוף פעולה כלכלי ובטחוני.  

​

מלחמת 1948 עד ל"שלום" של המלך

 

מאז הקמתה של מדינת ישראל ב-1948, ישראל וירדן היו במצב של מלחמה. ירדן השתתפה במלחמת העצמאות, ומאוחר יותר במלחמת ששת הימים. למרות זאת, כבר משנות ה-50, ובעיקר אחרי 1967, המנהיגים של שתי המדינות הבינו ששתי המדינות לא רוצות להמשיך להילחם.

המלך חוסיין מירדן, שהיה מנהיג פיקח, יצר קשרים חשאיים עם מנהיגי ישראל, במיוחד עם ראשי הממשלה. הם קיימו פגישות סודיות, שבהן דנו בביטחון המשותף. היחסים החשאיים האלה נשמרו בסוד מוחלט. במשך שנים, היה שקט יחסי בגבול בין ישראל לירדן, שקט שהיה תוצאה של הבנות לא רשמיות, ולא של הסכם שלום.

 

הדרך לשלום

 

התפנית הגדולה הגיעה בתחילת שנות ה-90. לאחר מלחמת המפרץ ב-1991, נוצרה הזדמנות חדשה. ארצות הברית והעולם כולו רצו לראות יציבות באזור המזרח התיכון. זה הוביל לוועידת מדריד, שהייתה ועידה בינלאומית שבה השתתפו לראשונה נציגים רשמיים מישראל וממדינות ערביות, כולל ירדן. זו הייתה ההתחלה של משא ומתן פומבי וגלוי.

האירוע שנתן דחיפה עצומה למשא ומתן היה חתימת הסכם אוסלו בין ישראל לארגון שחרור פלסטין (אש"ף) ב-1993. ההסכם הזה יצר תחושה של תקווה חדשה באזור, ובעקבותיו החלו המגעים לשלום עם ירדן להתקדם במהירות. המלך חוסיין וראש הממשלה הישראלי יצחק רבין היו המנהיגים שדחפו הכי חזק לקראת השלום.

 

מה כולל ההסכם?

 

ב-26 באוקטובר 1994, נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן בעמק הערבה, בקרבת הגבול. ההסכם נקרא "הסכם השלום הישראלי-ירדני" או "הסכם השלום בערבה", והוא כלל כמה נקודות מרכזיות:

1. קביעת הגבול הבינלאומי: בפעם הראשונה, נקבעו במפה ובשטח גבולות רשמיים ומוסכמים בין שתי המדינות.

2. שיתוף פעולה ביטחוני: שתי המדינות התחייבו למנוע פעולות טרור ולשתף פעולה כדי לשמור על ביטחון הגבול המשותף.

3. חלוקת משאבי מים: זהו סעיף קריטי. האזור שלנו הוא יבש, ונהר הירדן הוא מקור מים חשוב. ההסכם קבע כללים לחלוקת המים ביניהן, במטרה למנוע סכסוכים על הנושא בעתיד.

4. יחסים דיפלומטיים ותיירות: נפתחו שגרירויות הדדיות, התאפשר מעבר חופשי של אזרחים בין המדינות, ונחתמו הסכמים כלכליים, מסחריים ותיירותיים.

 

שלום "קר" אך יציב

 

טקס החתימה היה אירוע מרגש. נכחו בו ראש הממשלה יצחק רבין, שר החוץ שמעון פרס, המלך חוסיין ונשיא ארצות הברית, ביל קלינטון. התמונות שבהן לוחצים רבין והמלך חוסיין ידיים, עם קלינטון במרכז, הפכו לסמל של התקווה לשלום במזרח התיכון.

היום, כמעט 30 שנה אחרי, יחסי השלום בין ישראל לירדן יציבים מאוד. הגבול שקט, יש שיתוף פעולה ביטחוני רציף, ואזרחים יכולים לעבור בין המדינות. עם זאת, יש כאלה שקוראים לשלום הזה "שלום קר". למה? כי למרות שהיחסים בין הממשלות חזקים, היחסים בין העמים עצמם פחות מפותחים. אין הרבה שיתוף פעולה תרבותי, מסחרי או חברתי בין האזרחים משני הצדדים. המצב הפוליטי באזור, במיוחד הסוגיה הפלסטינית, ממשיך להיות גורם משפיע על דעת הקהל בירדן.

למרות זאת, הסכם השלום עם ירדן הוא אחד ההישגים החשובים של מדינת ישראל. הוא הוכיח ששלום אפשרי, וגם אם הוא לא מושלם, הוא מאפשר חיים בטוחים יותר וקידום אינטרסים משותפים. זו תזכורת לכך שדיאלוג והבנות הדדיות יכולים לגבור גם על סכסוכים ארוכים וכואבים.