יחידת לימוד
המהפך הציוני במישור החוף
עיצוב ועריכה: איילה צור
מאפיינים פיזיים של מישור החוף
מישור החוף של ישראל הוא אזור גאוגרפי צר המשתרע לאורך הים התיכון. האזור מורכב ממספר תשתיות טבעיות ייחודיות, שכל אחת מהן נוצרה בתהליך גיאולוגי שונה, ולכל אחת יש יתרונות וגם חסרונות מבחינת מגורים, חקלאות ותשתיות.
חוף הים והחולות
החלק המערבי ביותר של מישור החוף הוא רצועת החוף עצמה. כאן נמצא חוף הים, שבו גלים, חול, וסלעים. החול הדק מגיע מקרקעות שנסחפו מהנהרות ונשפכו לים, ומשם נישא חזרה לחוף על ידי גלים וזרמים. החול נודד עם הרוח ויוצר דיונות. החול יפה לנופש אך אינו מתאים לחקלאות ולבנייה – הוא אינו יציב, קשה לסלול עליו כבישים, ויש סכנת שקיעה.
אדמת חמרה
מאחורי אזור החולות נמצאת אדמת החמרה – אדמה אדומה ועשירה במינרלים. אדמה זו נוצרה מהתפרקות של סלעים וחלקיקי אבק שהוסעו ברוח במשך אלפי שנים. החמרה היא קרקע פורייה, ולכן מתאימה מאוד לחקלאות. יש לה יתרון בכך שהיא שומרת מים באופן טוב, אך החיסרון הוא שלעיתים קשה לבנות עליה תשתיות בגלל חוזק הקרקע והקושי בחפירה.
רכסי כורכר
רכסי הכורכר הם גבעות ארוכות המשתרעות מקביל לחוף. הם נוצרו כאשר גלי הים יצרו קווי חוף קדומים – שם הצטבר חול ים רטוב שעבר תהליך התאבנות בגלל מלחים וסידן. כך נוצר סלע הכורכר. רכסים אלה קשים יחסית, וניתן לבנות עליהם, אך יש בהם גם מערות וחללים תת-קרקעיים (כמו נחל המערות) ולכן יש צורך לבדוק יציבות קרקע לפני בנייה.
עמקי סחף (מרזבות)
בין רכסי הכורכר נוצרים אזורים נמוכים הנקראים "מרזבות". לשם זורמים מי גשמים וסוחפים עמם אדמה ופירורים, וכך נוצרת קרקע סחף עשירה שמתאימה לחקלאות. היתרון – קרקע פוריה ונוחה לעיבוד. החיסרון – אזורים אלו נוטים להצפות, ולכן יש צורך בתעלות ניקוז ובמערכת ניהול מים.
