הימין והשמאל בישראל 

הימין והשמאל בפוליטיקה הישראלית הן שתי גישות המתייחסות באופן שונה לסוגיות פוליטיות כלכליות,דתיות וחברתיות. המושגים "ימין" וה"שמאל" מקורם בצרפת והם מייצגים את מקום מושבם של נציגים באסיפה הלאומית של צרפת שלאחר המהפכה הצרפתית (סוף המאה ה- 18). נציגי האצולה והכמורה ישבו לימינו של המלך והחזיקו בדעות שמרניות, ואילו נציגי המעמד השלישי; עירוניים, פועלים, איכרים ובעלי מקצועות חופשיים ישבו לשמאלו ותבעו לבצע שינויים. 

החלוקה בין ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית נעשית לפי הפרמטרים הבאים:

היחס לפלשתינים: מפלגות השמאל תומכות בחתירה לפשרה עם הפלשתינים, ואילו מפלגות הימין תומכות בקו נוקשה יותר הכולל פעולות צבאיות נגד טרור. 

היחס להתנחלויות : הימין תומך בהשארת היישובים שנבנו בתוך הקו הירוק (השטחים), ואילו השמאל תומך בפירוקן. היום כבר מדברים על סיפוח של גושי התיישבות יהודים תוך הסדר עם הפלשתינים.  

היחס לדת: 

הימין נוטה למסורתיות, שמרנות וכבוד לדת. 

השמאל דוגל בהפרדת דת מהמדינה, בחילוניות וסובלנות דתית. 

היחס ללאום: 

הימין מייחס משמעות רבה ללאום ולמורשת הלאומית, הימין נוטה להעדיף את בני הלאום שלו על פני בני לאום אחרים. תומך במדינות לאום, בהן כל לאום דואג לצרכיו. 

השמאל דוגל בהומניזם כלל אוניברסלי, חברה ללא לאומים בהם אנשים מאוחדים מאחורי ערכי ההומניזם והסוציאליזם. הלאום אינו עילה מוצדקת לאבחנה בין בני האדם. 

היחס לצבא:

הימין רואה בצבא כלי לחיזוק הלכידות הלאומית , מחזק ומחשל את אזרחי האומה. שירות בצבא זה ערך לאומי, בימין הממסדי יש נטייה למיליטריזם. 

השמאל לרוב מתנגד לצבא ורואה בו ארגון מדכא ואלים. בדרך כלל, תנועות ההשתמטות וסרבנות שירות מוצאן מהשמאל, חלקן באות על רקע פציפיסטי וחלקן על רקע פוליטי, התנגדות למדניות של הממשלה. 

היחס לכלכלה:

הימין דוגל בקפיטליזם כשיטה מוצלחת ביותר לפיתוח הכלכלה והחברה. הוא מאמין בליברליזם כלכלי (שוק חופשי) ויוזמה חופשית ככלי לפתח את המשק. 

השמאל דוגל בשוויוניות על חשבון יוזמה חופשית: משק ריכוזי וסוציאליזם.

​